שאלה כזו תקבל מגוון רחב מאד של תשובות וגם תשתנה במהלך ההיסטוריה כמו במקרה של אמן הגרפיטי הראשון והמפורסם ביותר בישראל – ברוך ג'מילי.
הגרפיטי "ברוך ג'מילי פ"ת פלמ"ח 1948" שכתב השומר האמיץ בזפת חמה על מבנה שאיבת מים בשער הגיא שרד עד 1984 אז מחקה אותו מקורות ותביעתו לבית המשפט שטענה שמדובר בכתובת זיכרון המתפקדת כמו שרידי המשוריינים לאורך שער הגיא, נדחתה. לקראת יום העצמאות ה 63 צבי האוזר, מזכיר הממשלה, שכנע את מקורות ובמסגרת תוכנית חידוש והעצמת אתרי מורשת לאומית חודשה הכתובת.
חברת האופנה קסטרו מבינה שלאומנות הרחוב יש יכולות נהדרות לעורר עניין וחדשנות יחד עם צבעוניות ויצירתיות נפלאה. אחרי שכבר משנות ה 80 העולם החל לקבל את העובדה שגרפיטי יכול להיות אומנות ולא רק פריקת עול נגד הממסד, סימון טריטוריות של כנופיות רחוב ולכלוך קירות בתחנות רכבת. חברות מסחריות, בכל העולם, החלו לנצל את המדיום במגוון צורות וסוף סוף גם בישראל, קסטרו הרימה את הכפפה והיא משכילה לרתום את אמנות הגרפיטי לקידום עסקיה תוך יישום מבצע ממוקד ומקסים על קירות מוזנחים בנמל יפו, שאפו !!!
מספר אומנים בינלאומיים מגרמניה ויפן חברו לכמה כוחות מקומיים מוכרים בסצנה והם לפני מספר ימים החלו לצבוע בגדול. כיף לטייל בנמל ולראות את האומנים מחליפים חיוכים, כאפות, עצות ובעיקר מפיחים חיים על הקירות אל מול מבטים שנעים בין פליאה, הנאה והשתוממות של העוברים ושבים.
מי שחשב שגרפיטי הוא נחלת חובבי כדורגל ונדליסטים, של חובבי חיות שחושבים ש"בשר זה רצח" לעומת הקרניבורים שחושבים ש"בשר זה טעים רצח" או של שליחי הפוליטיקה שחייבים להטביע את דעותיהם על קירות באישון לילה, מוזמן לראות את האומנים מציירים ביום.
מעניין לראות את התכנון הקפדני של מה שנראה כאילו נשלף מהשרוול, אמנים רוכנים אל מול המחשב הנייד, בוחנים את הסקיצות ואז לוקחים את בקבוקי הספריי הצבעוני ומרססים בגדול. כולי תקווה שאחרי התערוכה לא יהיו אנשי גרפיטי מהזן המזיק שיקלקלו את העבודות הצבעוניות.
במהלך השבוע ועד ה 21 לחודש מתקיימים סיורים שמספרים קצת יותר על האמנות, האמנים ועל היצירות הספציפיות, כדאי להצטרף אל אחד מאלו.
כולי תקווה שקסטרו תדע למנף את הפרויקט על מנת שתוכל לשכפל אותו גם באתרים ובערים נוספות ולכן אספר לכם שיש בנמל במחסן 2 מתחם בו מוכרת קסטרו טי-שרטים עם עבודות גרפיטי במהדורה מוגבלת, במקום מוצגים סרטוני וידאו על הקירות ובהחלט כדאי להיכנס לראות.
אם כבר עשיתם את המאמץ להגיע לנמל אל תחמיצו את הסטודיו של junction במחסן 2, האמנית גורית מגן חיה את הביטוי "הזבל של אחד הוא הזהב של אחר" והופכת שלל ג'אנק לפריטי אמנות שימושית נפלאים. חביות נחתכות והופכות לכורסאות נהדרות, אופני כושר ישנים משמשים כבסיס לשולחן מחשב, שלל מנורות מקומקומים ישנים או מברזים שכבר הרבה שנים לא מעבירים מים.
כל ג'אנק שתוכלו לחשוב עליו מקבל בסטודיו חיים משלו, מזוודות ישנות, דלת של מקרר, תריסי עץ שבורים, גלגל עץ של כבלים, חלקי אופניים, פחי זיתים, טלוויזיות ישנות ועוד ועוד ועוד.
חגיגה נפלאה לחובבי הג'אנק (אני ...), לחובבי עיצוב פנים (גם אני...) ולחובבי אנשים שכן גורית מקסימה וכיף לשוחח איתה. בחיי שלא רציתי לצאת משם.
