יום שני, 24 באוקטובר 2011

תמי בן דוד - אשה ללא הפסקה

יש כאלו שטוענים שאין מקריות בעולם אבל את תמי פגשתי לגמרי במקרה.
ערב אחד בעודי עובר על מה שכתבו חברי בפייסבוק, צדה את עיניי הודעה של תמי על בקשה לתרומת טרומבוציטים עבור ילד חולה סרטן, כשבררתי קצת והבנתי עד כמה קשה לקבל תרומות מצילות חיים אלו היה ברור לי שאני מתייצב בבית החולים בליניסון ותורם את חלקי בניסיון להציל את הילד.
חיפשתי חבר שיתלווה אלי לתרום יחד על מנת להעביר את הזמן (התהליך עצמו לוקח כשעתיים והוא פשוט וקל), עידו גלאון הרים את הכפפה והצטרף אלי. מועד התרומה היה יום חמישי בבוקר, קצת לפני התחלת המשלוחים מלוינסקי עד הביתלשמחת הצוות והתורמים שכן הגעתי עם מגש כנאפה חמה וטריה בה התכבדו כולם.

לפתע הופיעה תמי עם חיוך גדול, באה לפגוש אותנו ולהגיד תודה על אף שהילד אינו ממכריה. בירור קצרצר לימד אותי שתמי היא אשה בלי הפסקה, עוזרת, תומכת, מזיזה הרים עבור אינספור אנשים שאת רובם היא בכלל לא מכירה אישית.

לתמי יש בלוג בשם קולינריא בו היא עושה מאמצים גדולים מאד לפתח מתכונים, להעביר סדנאות ולתת פתרונות לאלו הרגישים לגלוטן וסובלים מצליאק.

כאשר שמעתי שתמי מארגנת בהתנדבות "סדנת הגשמת חלומות קולינריים לילדים צליאקים", החלטתי להירתם ולסייע במה שאוכל (נהג, צלם, פועל שחור...). הגענו מוקדם - איריס ובנה, אביבה השוקולטיארית נעם בתי ואנוכי - ופגשנו את הצוות שכבר החל יום קודם בסידור המקום והרבה שבועות קודם בתכנון, תיאום, אפיה ומה לא.
קיבוץ נגבה תרם את "בית העם" לאירוח יום הסדנאות וכל הכבוד להם על כך ועל כל העזרה מסביב.

עוד בטרם השעה הנקובה בהזמנה, החלו להגיע הורים עם ילדים מחייכים מאוזן לאוזן. בפתח חיכה להם כובע טבחים וסינר ניילון כיאה למי שעומד לאפות, לקשט ולזלול גלידות, שוקולדים, פיצות ועוד ועוד הכל ללא גלוטן.


אחרי התארגנות וכיבוד קל התחלקו הילדים לארבע קבוצות פעילות, כך נראתה החגיגה, נרשמו אמנם 300 ילדים אבל המספר שהגיע בפועל היה קרוב לכפול ותאמינו לי כולם מצאו מקום ונהנו עד מאד.

דן דיוויס האיש שעושה את העוגות הכי יפות בארץ (לטעמי) הוביל בשולחן הראשון את הילדים לצפות עוגיות בבצק סוכר צבעוני; בשולחן השני רותי אוליברשלא הפסיקה לצחוק ושלימדה כמעט את כולם קונדיטוריה, עמלה על הכנת הר קאפקייקס אותם ציפו הילדים בקצפת ובסוכריות; בשולחן השלישי אורן דגן כפיר אמן הקינוחים והגלידות הכין הרי גלידת וניל, שוקולד ותותים, ואפה ערמות של ופל אמריקאי עליהם פיזרו הילדים בשמחה סירופים מתוקים וסוכריות ובשולחן הרביעי תמי בן דוד הכינה עם הילדים פיצות קטנות וטעימות על בסיס בצק מקמח נטול גלוטן מיוחד שהיא פיתחה.


בזמן שהילדודס עבדו קשה זכו גם ההורים למנה של פינוק עת  מורן רודניקהשוקולטיארית המופלאה, העבירה סדנת מבוגרים בה סיפרה על מקור השוקולד, תהליכי הכנת פרלינים ועוד..טעימות ברור שהיו וחתיכות פרלינים ממולאים תפוחי-עץ, קינמון ודבש העלו חיוך גדול על פני.

הגיעה שעת צהריים. ההורים הממושמעים, שלא הפריעו לילדיהם להנות, התפרסו להם בחוץ בעוד תמי מנצחת על שורה של תרמומיקסים ששלח יאיר פיינברג לצורך בישולי היום, ועל שורת עוזרים נאמנים, שהחלו לחלק כמות אדירה של קוסקוס וירקות, פלאפלים, פיצות וסבמוסקים, הכל ללא גלוטן, מהם נהנו מאד הילדים שהחיוך לא מש מפניהם.

חשבתם שנגמר ?
ממש לא, עכשיו הגיעה סדנת הקרמבו, שהבת שלי טענה שהוא פי 1000 טעים יותר מהקנוי, והסדנה שהעבירה השוקולטיארית שהיה לי העונג גם להיות הנהג והסבל שלה לאירוע - אביבה גייזברג.
שיא ההתרגשות היה כשהילדים פשוט אמרו תודה.
video

אין לי ספק, שתמי תחליף צבעים כשהיא תקרא כאן את שבחיה, אבל השמחה והאהבה שהיא מרעיפה על כל הסביבה היא באמת נדירה ולא סתם כל החברים הרבים שהתנדבו לסייע באו בסוף האירוע להגיד לתמי תודה, תודה על ההזדמנות לקחת חלק באירוע היפיפה ששימח כל כך הרבה ילדים.

וזו גם ההזדמנות שלי פשוט להגיד, תודה תמי.

בקרוב תתווסף לאתר לוינסקי עד הביתמחלקה של מוצרים נטולי גלוטן, בנתיים אתם מוזמנים להכנס לאתר ולמצוא מגוון גדול של מעדנים.

יום שלישי, 9 באוגוסט 2011

שמן זית - זה לא רק הטעם

אני לא חושב שיש מטבח ישראלי שאין בו שמן זית, לתיבול, לטיגון ואפילו לאפיה.


עד המסיק הקודם נהגתי לקנות שמן זית בבית בד בסחנין, ממש ליד הבית, פח של 17.4 ליטר תמורת כמה מאות שקלים הספיק לי לשנה שלמה ועוד חילקתי בקבוקים לחברים. בית הבד בסחנין היה חוויה בפני עצמה, שקים רבים של זיתים מחכים לתורם יחד עם המשפחה הקוטפת, כולם שמחים, ריח השמן המשכר נישא באויר.
ראיתי לבד שזו לא כבישה קרה, בכלל במגזר הערבי כבישה קרה כמעט ואינה קיימת, אבל טעמתי את השמן והוא היה נפלא, כיוון שהכרתי את הסיפורים על שמן ישן, מהול ושאר ירקות השגחתי שממלאים לי פח ישר מהברז, שילמתי והלכתי הביתה שמח וטוב לב.


בשנה האחרונה קראתי ולמדתי הרבה בנושאים קולינריים, ובין שאר התגליות, גיליתי שהשעות שעוברות בין המסיק לבין הפקת השמן גורמות לתסיסה ואחוז חומציות גבוה בשמן, למדתי עד כמה הכבישה החמה פוגעת באיכות השמן והגעתי למסקנה שאני משנה כיוון ומתחיל לצרוך שמן אחר.


המפגש שלי עם אילה ועם בית הבד "ריש לקיש" מציפורי התחיל בפסח האחרון. זוגתי ראתה פרסום על סדנת יצירה לילדים לכבוד החג - בניית פרמידות מבוץ, החלטנו ללכת ונהננו הרבה מעל לציפיות.
בית הבד עצמו נמצא במבנה 'ירוק', שנבנה על ידי המשפחה, מחבילות קש מחופות בבוץ. הבית העטוף גינה מדהימה שעמדה בשיא פריחתה האביבית, משדר תחושה נעימה של משפחתיות, חיבור לאדמה וחיים בקצב אחר מרובנו.




ההסבר על מיני השמן, על משמעות השמן האורגני והטעימות שעשינו שם הפכו אותי ללקוח.
לפני כשבועיים יצאתי למסע לחפש עם איזה שמן אני רוצה לעבוד באתר 'לוינסקי עד הבית'. עשיתי לא מעט טעימות, דיברתי עם יצרני שמן ועם הסוחרים בשוק, היו כמה יצרנים שמאד מצאו חן בעיניי אבל השילוב של האיכות ושל האנשים הכריע את הכף לטובת "ריש לקיש" מציפורי.






מכירים את הבדיחה על ההבדל בין חקלאי רגיל לחקלאי אורגני ?
הראשון מרסס ביום, השני בלילה.


אז זהו, לא נכון. אחרי שיחה ארוכה עם אילה, שמשמשת כמנהלת השיווק של בית הבד המשפחתי, התקשרתי לעודד יופה, בעל מעבדה חקלאית ו'רופא העצים' היחיד בארץ, על מנת לשמוע עוד חוות דעת. מסתבר, שהחל מהפריחה מרססים מרבית המגדלים את עצי הזית נגד זבוב הים התיכון. כ- 8-9 פעמים בעונה, ברוגור שהוא ריסוס על בסיס זרחן אורגני. עודד אמר לי "שמע ידידי, לא ראיתי מחקרים אבל אני אומר לך באחריות שאין מצב שהזיפט הזה לא עובר לגוף" והמשיך בכך שהוא מ- 1976 לא משתמש בחומר הזה ולדעתו צריך להוציא את השימוש בו בחוק.


שמן אורגני משמעותו עצים שלא רוססו לא ברוגור ולא בחומרי 'נינוס' (מלשון ננס) שמאפשרים שימוש בבוצרת למסיק. חלק גדול מעצי הזית של ריש לקיש הם עצים עתיקים בני 800-200 שנים שנטועים על אדמות מדינה סביב ציפורי העתיקה, העצים הועברו לטיפול המשפחה לפני מספר שנים כשהם במצב רע מאד ועברו גיזום וטיפול אוהב שלא כלל השקיה או דישון. העצים הגדולים מתנשאים לגובה של 6-8 מטרים בשטח שהנגישות אליו לא קלה. אולם, העובדה שהעצים לא מושקים ומדושנים רק בדישון טבעי כתוצאה ממרעה בשטח, יוצרת מצב בו הפרי קטן באופן יחסי והשמן מרוכז מאד.בית הבד הסמוך לאזור הכרמים מאפשר הגעה מהירה ששומרת על חומציות נמוכה. כל המסיק נעשה בצורה ידנית לחלוטין.





תהליך ההפקה ב"ריש לקיש" כולל שטיפת הזיתים, גריסתם באבני ריחיים (די נדיר למצוא עדיין בית בד שעובד עם אבני ריחיים) במשך כ 20 דקות, משם עוברת התערובת לתהליך הפרדה וצנטריפוגה עד לקבלת השמן.






יחודיות חשובה של "ריש לקיש" היא העובדה שבתהליך הצנטריפוגה לא מוספים מים למערכת. בבתי בד רבים מוסיפים מים ביחס של 1:1 לתערובת כדי להגיע להפרדה טובה יותר ולמיצוי מקסימלי של שמן מהתערובת. שמו הזית עתיר בפוליפנולים (נוגדי חימצון), אך הללו  מסיסים במים. תהליך שלא כולל הוספת מים מביא לתוצר סופי, שעשיר כמעט פי שתיים בנוגדי חימצון לעומת שמן שעבר תהליך אחר.


מוצר נוסף וייחודי לריש לקיש הוא שמנים מתובלים, שיטת ההפקה הכוללת אבני ריחיים מאפשרת הפקת שמן מתובל בקורנית או ברוזמרין שנגרסים יחד עם הזיתים ומפיקים שמן ארומטי מיוחד שמעשיר כל תבשיל או סלט, תענוג גדול לחובבי הקןלינריה (אגב יש שתי חברות ישראליות נוספות שעושות שמן מתובל אבל כמו שכתוב על הבקבוק מדובר בתמציות טעם וריח ולא במוצר טבעי).


השמנים שיש להשיג בלוינסקי עד הבית הם :
שמן זית סורי - ארומטי מאד, מעט חריף, קלאסי לתיבול.
שמן זית ברנע - עדין מאד, עתיר פוליפנולים, בעל רמת חומציות נמוכה במיוחד, מתאים מאד למי ששותה בבוקר כף שמן להסדרת בעיות עיכול/כולסטרול.
שמן זית פיקואל - שמן הזית הבריא מכולם, עדין, עתיר פוליפנולים וחומצה אאולית ומתאים במיוחד לבישול וטיגון. השמן לא מתפרק עד 220 מעלות !




ואלו ה'טיפים' של אילה לרכישת שמן זית:


א. לשמן הזית 3 אוייבים עיקריים:
1. אור - רכשו שמן זית בבקבוק ירוק או בפח.
2. חום - יש לשמור את השמן במקום קריר ומוצל.
3. אויר - רצוי לקנות שמן זית במיכלים קטנים, פתיחה של מיכל גדול מספר רב של פעמים פוגעת באיכות השמן.


ב. בשל מחירו היקר שמן הזית זוכה לכמות זיופים רבה ובמועצת הזיתים מעריכים שכ- 60%-70% מהשמן הנמכר בארץ, מזויף. שיטות הזיוף רבות וכוללות מהילה בשמנים צמחיים זולים, וספת תמציות טעם וריח, הוספת צבעי מאכל, כבישה בטמפרטורות גבוהות ועוד. האיטלקים, אגב, הם אלופי העולם בזיוף שמן (מאפיה) והשמן האיטלקי המשובח לא מגיע לרשתות השיווק הישראליות.


ג. אל תתפתו לקנות שמן שאינו "כתית מעולה" בעל חומציות מקסימלית של 0.8%, ההבדל במחיר לא שווה את ההתפשרות על הטעם והאיכות.


ד. בדקו את התוית, שמן זית אינו משתבח עם הזמן ומשך השימוש המומלץ הינו שנתיים בלבד.


ה. קנו שמן זית ישראלי, ממגדל מוכר, ההבדל בעלות לא שווה את עוגמת הנפש ואת הפשרה על הטעם והבריאות.


אם אתם מגיעים לציפורי, אני ממליץ בחום על טיול קצרצר ומקסים לכנסיה הצלבנית הנמצאת ממש בתוך המושב, מעבר לכך שתוכלו להשקיף על נוף מרהיב כולל הכרמים של "ריש לקיש", גם תהנו משקט וממבנה מרשים מאד.






בואו גם לדף הפייסבוק של לוינסקי עד הבית, יש בו מצבעים יחודיים ועדכונים שוטפים. אל תתביישו להעיר, להאיר וכמובן לשתף חברים בפוסט.


אוהד

יום שלישי, 2 באוגוסט 2011

רמאדן - חג הממתקים

הרומן שלי עם משפחת חסן התחיל כבר לפני שנים רבות.

בתור חייל, לא הייתי עולה ללבנון (כן, פעם ישבנו שם) בלי שאבא היה מביא לי מחיפה שקיות גרעינים מ"פלקון"  ומשלוח מממתקי וליד חסן בסח'נין, קופסא מלאה בבקלוואות שהמתיקו לי ולחברי את השירות.

כבר שנים שלפני כל אירוח בבית אני קופץ לעיר המחוז סח'נין, מביא כנאפה טרייה ובקלוואות, האורחים כבר מחכים לזה. כשהתחלתי את הרצת "לוינסקי עד הבית"  ביקשתי מחברים לעזור לי לבחון את האתר, למצוא באגים, להעיר ולהאיר ואז החלו הטלפונים - "אוהד, אם אתה כבר מביא לנו דברים טובים אולי תביא כנאפה מהחבר שלך" ו "אף פעם לא אכלתי בקלוואות כל כך טעימות, אם אתה כבר בא אולי אפשר משלוח?".
לפני כשבועיים קיבלתי הזמנה מפתיעה מאחת החנויות המוכרות בשוק לוינסקי, "תביא לנו בקלוואות", המבטים המשתוממים לאחר טעימת הבקלוואות אמר הכל וגם האמירה - רק בטורקיה אכלתי כאלו בקלוואות טובות, אין דברים כאלו בארץ, מרגישים בטעם שהן אפויות בסאמנה אמיתית (חמאה מזוקקת).

אתמול התחיל חודש הרמאדן.
במסגרת צום הרמאדן במשך חודש שלם החל מדמדומי הזריחה ועד השקיעה המוסלמים צמים ובכל ערב עורכים ארוחה משפחתית שבסופה מוגשים ממתקי החג לשולחן. שני הממתקים הבולטים הם הקטאייף והאוואמה.

הכנת "עלי" הקטאייף.

תהליך ההכנה של הקטאייף מתחיל בהכנת בלילה שדומה מאד לבלילת פנקייק ויציקתה על תוף פלדה מסתובב, רותח. . הבצק האוורירי-ספוגי ממולא בתערובת אגוזי מלך, סוכר, קינמון ותבלין מסטיקה אשר נותן טעם וארומה ייחודית, מקופל, מהודק ומונח בתבנית. התבניות נאפות בתנור ולאחר מכן נמזג על הקטאייף המוכן סירופ עשוי מי סוכר ודבש אשר נספג והופך את הכיסונים לממתק שקשה לעמוד בפניו.

מילוי הקטאייף, אחת משלוש תחנות

לקראת החג התאספו כבר בשעות הבוקר כל הגברים והחלו בהכנות הקדחתניות לקראת הקהל הגדול שצפוי החל משעות הצהריים, כמו דבורים חרוצות כל אחד היה שקוע ב"תחנה" שלו כשרק אני מטייל לי ביניהם, שואל שאלות, טועם ומצלם.

קטאייף מוכן

האוואמה הוא מאותה משפחה, כדורוני בצק אשר מטוגנים פעמיים ומושרים בסירופ מי סוכר ודבש אשר נספג בקריספיות של הבצק. הכמויות שהכינו היום בסח'נין לקראת החג היו פשוט מדהימות.

אוואמה
באתר "שוק לוינסקי עד הבית" ניתן להשיג בכל חודש הרמאדן (אוגוסט) את הממתקים המיוחדים האלו, חוויה אמיתית לחובבי המתוקים.

באחד הפוסטים הקרובים אראה איך מכינים כנאפה, אתן מתכון למי שרוצה להכין לבד בבית וגם אספר על ההבדל בין בקלוואות חלביות לאלו הפרווה, את כל אלו תוכלו למצוא באתר באופן שוטף.


אודה לכם מאד אם תספרו על השוק לחבריכם, שתפו על קירות הפייסבוק שלכם וכמובן אתם מוזמנים להירשם לקבלת עדכונים בבלוג ולהצטרף לדף הפייסבוק של "לוינסקי עד הבית"

מחכה להזמנותיכם,

אוהד.

יום ראשון, 24 ביולי 2011

מה זה גרוב בוכרי ?


עד לפני כשבועיים לא היה לי מושג. אבל מאז הפכתי לשגריר נלהב.


לפני שבועיים, בסיומו של יום עבודה, אשר רובו התנהל בשוק לוינסקי, הציעה זוגתי שנלך להופעה של גרוב בוכרי. שאלתי, מה זה גרוב בוכרי ? והאמת היא שניסיתי תמרונות התחמקות, הם לא צלחו.

ההופעה התקיימה במועדון הקומפורט 13 בשכונת פלורנטין.
שכונת פלורנטין הוקמה ב- 1927 על ידי דוד אברבנל והקבלן הסלוניקאי שלמה פלורנטין. השכונה אוכלסה בראשיתה בעיקר על ידי עולים מיוון, טורקיה, בולגריה ובוכרה והם אלו אשר הקימו את שוק לוינסקי בחלקה המזרחי. השוק שימש כמרכז המסחר והתעשיה הזעירה בה עסקו רבים מתושבי פלורנטין.
אינני בטוח שמשפחת אלייב בחרה את השקת האלבום שלה בשכונת פלורנטין כמחווה לאותם ימים, יחד עם זאת לא יכולתי שלא לחשוב על ימים עברו בעודנו נוסעים דרך שוק לוינסקי לכיוון המועדון. הרחובות בשעת לילה ריקים מקונים ומהתנועה הסואנת המאפיינת אותם בבקרים. השקט הופר רק על ידי מכונית כיבוי וניידת משטרה שצפרו בקולי קולות,חצו את דרכנו ונעלמו באחד הרחובות.
כשהתקרבנו למועדון עדיין לא היה לי מושג לאיזה חוויה גדולה אנו צפויים, הקהל המעורב אשר כלל לא מעט אנשים מבוגרים, לבושים בהידור, חבושי כיפות בוכריות אשר אחזו זרי פרחים, לצד צעירים רבים, היה רמז מקדם עלילה. משפחת אלייב עלתה לבמה סמוך לחצות, תוך חציית הקהל בתיפוף קצבי.  אז החל הקסם.

   
המשפחה המוכשרת בטירוף, הסב הגאה, אלו אלייב, שני בניו אריאל ואמין אלייב ונכדיו אלן, אביבה, צביקה האנרגטי ואמיר שליהטט בכשרון על מגוון כלי נגינה, חוזקה בתמיר מוסקט שהפיק מופע קצבי ששלהב את הקהל שלא הפסיק לקפוץ ולרקוד לצלילי מילים שאינו מבין. ההפתעה גדלה כשאחד אחד החלו לעלות אורחים לנגן ולשיר עם המשפחה, כל האורחים היו נפלאים ונראה שהקהל התרגש במיוחד מדודו טסה (איתו מנגן הילד המוכשר כשד, אמיר אלייב, באופן שוטף) ומריטה ששרה בבוכרית. זוגתי ואני התפעלנו בעיקר מזמרת צרפתיה צעירה וקטנטונת בשם ריף כהן שהיפנטה אותנו בקולה העוצמתי, משיחה קצרה שניהלנו איתה אחרי המופע התברר שהיא עובדת על אלבום בכורה, אנחנו מחכים.

הרבה שנים לא התרגשתי כל כך מהופעה מוזיקלית, האנרגיות של המשפחה המוזיקלית הנרגשת, הקהל הרוקד באקסטזה, האדרנלין המפעפע, שרירי החיוך התפוסים בסוף ההופעה, הוכיחו שוב שזוגתי צדקה, כמו תמיד. 
חפשו איפה הם מופיעים ורוצו לראות !

בנתיים, התחדשתי לי בדיסק החדש של המשפחה והוא מעלה לי חיוך בכל פעם שאני שומע אותו בדרכי לשוק לוינסקי.

                                          חגיגות המשלבות שולחן ערוך ומוזיקה במשפחת אלייב.

וידוי קטן, אף פעם לא אכלתי אוכל בוכרי, שמעתי שאושפלו הוא מעדן ובאדיבות פורטל העדה הבוכרית הנה הסבר קצר ומתכון לאושפלו מנצח.

אושפלו הוא ללא ספק המאכל הבוכרי הנפוץ ביותר שיש והמזוהה ביותר עם העדה הבוכרית.
המתכון הוא מתכון מסורתי, המכיל בתוכו בעיקר אורז, תוספות של רצועות גזר, וכמובן בשר(יש המעדיפים עם עוף). אושפלו הוא במקורו מהעם האוזבקי, אך יש לו גם גרסאות מהעמים השונים באיזור המרכז אסיאתי.
במטבח ובאוכל הבוכרי נעשה שימוש נרחב בבשר, באורז וכמובן בירקות טריים. עם זאת, מצרך הבסיס של רוב האוכל הבוכרי הוא ללא ספק האורז הלבן אשר היה זמין בכמויות באותה התקופה. ניתן לראות את האורז במאכל הבוכרי הלאומי, הלא הוא אושפלו ( יש הקוראים לאושפלו גם אוש-פאלוב, פלוב, פלוף, אושי-פאלו ועוד, אך הכוונה מובנת). אושפלו הינו דוגמא מצוינת לאופי המאכלים הבוכרים.
את המאכל הבוכרי המצוין אושפלו אוכלים באירועים מיוחדים, נהגו להכינו בחתונות בימי קדם, ובשמחות מיוחדות. כמו כן, נהוג לאכול בקרב הבוכרים אושפלו בארוחה הקדם-מפסקת (הארוחה שלפני הארוחה המפסקת). עם זאת, אושפלו זה, נקרא אושפלו לבן, עקב העובדה שמשתמשים באושפלו זה בעוף ולא בבשר כמקובל.
יש להוסיף שישנו ביטוי "אושפלו של גברים" . הכוונה היא למאכל אושפלו אשר מכינים גברים, יש האומרים שטעמו שונה מתבשיל אושפלו של נשים.

המצרכים:
  • 1  ק"ג של אורז.
  •  ק"ג גזר חתוך לרצועות דקות מאוד.
  •  2 בצלים גדולים חתוכים דק.
  •  ק"ג בשר בקר.
  • כוס שמן (רצוי קנולה).
  •  כמון, פלפל שחור, מלח.
  • כוס מים.

אופו ההכנה:
שוטפים ומסננים את האורז.
בסיר גדול יש לחמם היטב את השמן, להשחים בצל קצוץ דק ולהוסיף את הבשר.
לאחר "סגירת" הבשר מוסיפים חלק מהגזר לסיר, מכניסים מים ולאחר 5-10 דקות מכניסים את שאר הגזר עד שיכסה את הבשר. מפזרים את התבלינים ומוסיפים את האורז מלמעלה עד ליצירת שכבה אחידה.
מוסיפים מים עד שיעלו לגובה של שני ס"מ מעל המרכיבים בסיר ולהביא את הסיר לרתיחה (על אש קטנה ובלי לערבב את המרכיבים !). כשהמים סיימו להספג יש להרים מעט את האורז למעין פרמידה, בלי לגעת בבשר, לכסות את הסיר ולבשל על אש קטנה במשך 40-60 דקות.
ההגשה- מניחים את האורז כבסיס, מעליו גזר ומעל הכל הבשר.

                                בתאבון.

מי מזמין אותי לאושפלו אורגינלי ?


אל תשכחו לוינסקי עד הבית - עושה לך שוק

יום שני, 18 ביולי 2011

הכירו את "לוינסקי עד הבית"


היום באופן רשמי נולד לי עסק חדש. שמו של התינוק 'לוינסקי עד הבית'. שירות משלוחים מקוון מהשוק . כמו כל אב גאה, גם אני רוצה לשתף ולספר על מקור התשוקה, לבטים שקדמו ללידה, ההתאהבות והשאיפות לעתיד. אחרי שתגמרו לקרוא אתם מוזמנים לאתר השוק.

נתחיל בשורשים. סבתי החכמה תמיד אמרה שמי שלא יודע מאיפה הוא בא, לא יודע לאן הוא הולך. חוץ מאמרות שפר רבות סבתא שולה הייתה בשלנית מדהימה של אוכל מזרח אירופי, כזה שילדים לא כל כך אוהבים אבל כשגדלים מבינים. הגעגוע לגפילטע-פיש של סבתא, להלזלה ולחלות הקלועות של שבת בבוקר, כל כך גדול. אין חג בו אני לא מזיל דימעה קטנה של געגוע, אין פוסט על אוכל יהודי שלא עושה לי קווץ' בלב ומזכיר לי איך בשלוש שנותיה האחרונות, החל מגיל 94, נקראתי למטבח לעזור להכין את הגפילטע-פיש לחג.
קניתי את הקרפיונים, חתכתי, טחנתי תחת פיקוח צמוד, שהרי לקנות דג טחון זה לא בא בחשבון (בתור ילד תמיד קרפיון קטן היה שוחה אצלה באמבטיה יומיים-שלושה ועד היום אני לא יודע לאן הוא היה נעלם). צפיתי בסבתא בעיני נץ, שקלתי, מדדתי, רשמתי, טעמתי וזה תמיד יצא מופלא. אחרי שסבתא נפרדה מאיתנו, ניסיתי, פעם ועוד פעם וזה אפילו לא דומה. לא יודע איך היא כישפה את הדגים, לי הם לא נשמעים באותה ציתנות, גפילטע כמו של של סבתא ככל הנראה כבר לא אטעם שוב.  

את האהבה לשוק העביר לי סבא שמעון. סבא, שהיה סוחר בדים גדול בגרמניה, ברח בעת המלחמה לצרפת שם הפך לפועל ייצור פשוט ברנו, הגיע למעברה ביבניאל, משם למפעל אתא בכפר אתא, להגנה, להתנדבות אין קץ . כאיש צעיר בן 85 פלוס, היה סבא שמעון הולך "לעשות שוק" לקשישים בני 70, להביא להם אוכל, תרופות ומצרכים. ללכת לשוק עם סבא היה אחד הבילויים המועדפים עלי כילד, כל הסוחרים הכירו את "אדון ברוקמן", חייכו, קשקשו כמה מילים באידיש, צבטו את הילד בלחי והגניבו לו סוכריות של פעם או מעטפת בולים משומשים, חתיכת נקניק עבה או כוס גזוז אדומה.
הטקס הקבוע של סבא כל יום בארוחת הערב היה פריסת הלחם השחור, הנחת פיסות דג מלוח על הלחם וחיתוכו לקוביות בדייקנות של סכין מנתחים. חופן זיתים ובקבוק בירה שחורה היו משלימים את הארוחה.
זו תעודת הזהות המנדטורית של סבא, כלפי השלטונות מנהל חשבונות ב"אתא" ומעשית אחראי על מחסני האמל"ח של ההגנה באזור הקריות

כשהתחיל להתגלגל בראשי רעיון השוק הוירטואלי חייכתי כשחשבתי מה סבא שמעון היה אומר -  "לופט גשאפט" – עסקי אויר, מי יוותר על חוויות השוק ? כשהתחלתי לבדוק היו הרבה קולות ספקניים שטענו ששוק אי אפשר להחליף ושמי שאוהב שוק לא יוותר על הקולות, הריחות והחוויה. מצד שני רבו הקולות שאמרו שאין כיף גדול יותר משוק אבל שקשה להגיע אליו, שיום שישי מוקדש למשפחה אחרי שעובדים כל השבוע ובכל זאת רוצים להתפנק ממעדני השוק, מהטריות, השפע והמחירים הנוחים.
היה לי ברור מההתחלה שאני הולך על שוק לוינסקי, בו שילוב מנצח של איכות ומורשת שהופך את המקום לאבן שואבת לחובבי הבישול, לשפים, למחזיקי מצלמות וגם לתיירים שפשוט באים להתרשם מהאווירה.
לא ידעתי איך יגיבו הסוחרים בשוק לרעיון המוזר של שוק וירטואלי והופתעתי מהשמחה בה התקבלתי. גם סוחרי השוק מבינים ומרגישים את הקושי של הלקוחות להגיע פיזית לשוק, להזיע, לחפש חניה והם מדווחים על ירידה משמעותית בחודשי הקיץ שלא נובעת רק מנסיעות לחו"ל.
קונים בפעולה
וקונות שנחות מהחום והלחות

בחרתי מוצרים משובחים מכל טוב השוק וקצת מהסביבה ואליהם הוספתי (ואמשיך להוסיף) מוצרים מיוחדים שאי אפשר להשיג במרכז הארץ  - בקלוואות וכנאפה באיכות מדהימה מהגליל, בירת בוטיק ישראלית נפלאה שמייצר יואב קובלסקי בערבים לאחר שבבקרים הוא מפתח תרופות ב"טבע", יין נפלא של יקב גינתון, דבש מיוחד במינו מהגליל ועוד מוצרים ויצרנים שאכתוב עליהם יותר מאשר מילה או שתיים בפוסטים הבאים.
הרעיון עצמו מאד פשוט, בכמה קליקים על העכבר תוכלו לבחור מכל טוב השוק ולקבל סל טעים וטרי היישר לביתכם או למקום העבודה, תוכלו לשדרג משמעותית כל אירוח או פשוט לפנק את המשפחה במעדנים שאי אפשר לרכוש במעדניה השכונתית ובטח שלא במרכולים. חלק מהיופי הוא שהמחירים דומים מאד למחירי השוק מה שהופך את הקניה לכדאית גם מבחינה כלכלית וזאת מבלי לחשב דלק, חניה וזיעה.
אתם מוזמנים להכנס ולהרשם לדף הפייסבוק שם תמצאו מידי יום צילומים, סיפורים, מתכונים, רשמים, תוכלו לשאול שאלות, להמליץ על מוצרים שכדאי להוסיף לשוק וגם תשמעו על מוצרים חדשים, מבצעים והנחות מיוחדות לחברי דף הפייסבוק של לוינסקי עד הבית
יש עוד הרבה תוכניות ורעיונות ואני מאמין שהאתר, ה'תינוק', יתפתח ויגדל להיות גם אתר מקצועי שמאפשר מתן שירות יעיל ומוקפד,  וגם אתר תוכן ססגוני, שמשלב מורשת ועכשויות, סיפורים מהעבר ואפיזודות מחיי היומיום, אסתטיקה ויופי, ואהבה לאוכל , בדיוק כמו שוק לוינסקי.
רוצים מתכונים מספר הבישול הראשון שנכתב בעברית ? תוכלו למצוא שפע החל ממחר בדף הפייסבוק.

לרגל הפתיחה, המשלוחים ביולי-אוגוסט יהיו חינם ובנוסף כל רוכש חדש יקבל סל קניות רב פעמי, בדיוק כמו בלוגו. עוד פינוק מתוק - קופסת בקלוואות מעורבת - למי שיזמין בשבוע ההשקה ויציין בטופס ההזמנה או בשיחת טלפון שהוא קרא את הפוסט הזה.
תשאלו את אורנה מה היה בסל שקיבלה ביום שישי.

אזורי המשלוח הם ת"א-יפו-ר"ג-גבעתיים, רמת השרון-הרצליה וימי החלוקה הם חמישי ושישי, בשלב זה.
על האתר אמונים שניים, מאיר בולקה -  שבנה את האתר ועוסק כעת חוץ מהקמת אתרים גם בבניית ספרים דיגיטלים, אני מקווה שאוכל להראות לכם דוגמא חיה באתר; ואיה וינד שצילמה בעינה המקצועית והמופלאה כמעט את כל הצילומים באתר.
 איה בפעולה

השניים, שמוכרים לחלקכם בתור הבלוג המקסים, ביסטייל,  עבדו קשה מאד ואני מודה שהייתי לקוח לא קל.

ספרו לחבריכם, שתפו בקירות שלכם, בבלוגים וכמובן פרגנו לעצמכם רכישת סיפתח.


אוהד

יום רביעי, 6 ביולי 2011

שערות קדאיף זה לא רק כנאפה

הבוקר שלי התחיל בפקק בדרך ללוינסקי, כמעט כרגיל, משאית החלה לפרוק סחורה ושום צפירה עצבנית  לא יכולה לעזור, כמובן. נהגי המשאיות חסינים לחלוטין ופשוט לא שומעים את מחאות הנהגים הממהרים.
שאלתי פעם נהג משאית והוא אמר לי בחיוך - "ממהרים ? אל תבואו לשוק, שוק זה לאנשים עם סבלנות".


אחרי שמצאתי  חניה קרובה באופן יחסי והודתי לפיית החניות, עשיתי את דרכי בנחישות לעבר המקום של מיכה -  ה"בורקס של אמא".  מיכה הוא איש גאה, גאה להיות היחיד שמוכר בלוינסקי בורקס טורקי אמיתי שמיוצר במקום ולא מגיע קפוא כמו כמה "מפורסמים".
הסקרנות אולי הרגה את החתול אבל לא אותי ומיד ביקשתי לראות בעיניים וזה מה שראיתי -


כמובן שהמגש שיצא מהתנור לא השאיר אותי אדיש
אחרי בורקס גבינה רותח וכוס איירן חמצמצה - קרירה המשכתי ליורם.
יורם שם-טוב הוא מלך הפיצוחים, הפירות היבשים והתבלינים. ריח קליית החומוס שיגע אותי והייתי חייב לחכות שהקלייה תגמר כדי לקחת לי שקית לדרך. 
בעוד יורם מכין גרעיני אבטיח לקליה, חיכה לו לקוח נאמן שהחומוס יתקרר קצת


בעודי מחכה, הגיע רכב, פרק שני קרטונים של שערות קדאיף טריות.


אצלי קדאיף מתקשר ישר לכנאפה שהוא מסוג הקינוחים שבכל יום ובכל שעה אינני יכול לסרב להם אבל הפעם החלטתי לבחון אפשרויות אחרות.


קובי מזרחי, שף ויועץ קולינרי של עסקים ומסעדות רבות שאת שמן כולנו מכירים הזמין אותי לסדנת בישול, ברור שהייתי חייב להביא איתי את שערות הקדאיף וללמוד מהמאסטר מה אפשר לעשות עם זה כשהתנאי היה, קל, מהיר, חגיגי ולא יקר.


קובי חייך ושאל אם אכלתי פעם פשיטדת קדאיף, לפשר ההשתוממות של הופשלו שרוולים וניגשנו למלאכה.


ראשית חרכנו כמה פרוסות חציל לא עבות על מחבת רותחת,
פרסנו שתי עגבניות בשרניות,
גירדנו קצת פרמזן מעולה,
חתכנו כמה עלי רוקט.


אפשר להתחיל :


על תבנית עגולה פרסנו שכבה דקה של שערות קדאיף עם מעט שמן זית, הרמנו קצת את שערות הקדאיף צדדים.
פיזרנו שכבה דקה של גירודי פרמזן,
הנחנו את פרוסות החצילים עליהם בזקנו מעט מלח וקורט פלפל שחור גרוס,
עוד שכבה דקיקה של פרמזן,
שכבת פרוסות עגבניות מעליהן בזקנו שוב מלח ופלפל שחור גרוס.
פיזרנו מעט עלי רוקט,
עוד שכבת פרמזן.


זהו, לתנור 180 מעלות למשך 15 דקות


התוצאה אחרי האפיה,


ואחרי 10 דקות
אפשר לגוון עם פלפלים קלויים, קישואים, פטריות פורטובלו מטוגנות וכמובן גם להוסיף בשר טחון מי שלא יכול בלי.


עוד רעיון נפלא שהכנו היה גלילות קדאיף במילוי פרגית.
מנה קלילה להכנה ומנצחת לאירוח.


צלינו 2 חתיכות פרגית עליהן בזקנו מלח, פלפל שחור גרוס וקצת שום.
הפרגית נפרסה לרצועות בעובי אצבע,
לוקחים חתיכה קטנה של שערות קדאיף עם מעט שמן זית, פורסים אותן ומניחים בקצה רצועת פרגית,
מגלגלים ומניחים על תבנית.
מכינים רוטב קליל על ידי ערבוב 4 כפות סילאן (אפשר דבש) עם מיץ מחצי לימון גדול.
אחרי שסידרנו את הגלילות על התבנית שפכנו את הרוטב מלמעלה.
אפיה בחום של 200 מעלות למשך 10 דקות ויש לנו מנת אירוח מהנה ומקורית.


הצמחונים יכולים במקום פרגית לשים בפנים רצועות גבינת חלומי וליהנות מאד.


בקרוב אספר בהרחבה על מיכה, יורם ועוד אנשים שעושים את לוינסקי לשוק מיוחד במינו.



יום ראשון, 22 במאי 2011

גרפיטי, אומנות או ונדליזם ?


שאלה כזו תקבל מגוון רחב מאד של תשובות וגם תשתנה במהלך ההיסטוריה כמו במקרה של אמן הגרפיטי הראשון והמפורסם ביותר בישראל – ברוך ג'מילי.
הגרפיטי "ברוך ג'מילי פ"ת פלמ"ח 1948" שכתב השומר האמיץ בזפת חמה על מבנה שאיבת מים בשער הגיא שרד עד  1984 אז מחקה אותו מקורות ותביעתו לבית המשפט שטענה שמדובר בכתובת זיכרון המתפקדת כמו שרידי המשוריינים לאורך שער הגיא, נדחתה. לקראת יום העצמאות ה 63 צבי האוזר, מזכיר הממשלה, שכנע את מקורות ובמסגרת תוכנית חידוש והעצמת אתרי מורשת לאומית חודשה הכתובת.

חברת האופנה קסטרו מבינה שלאומנות הרחוב יש יכולות נהדרות לעורר עניין וחדשנות יחד עם צבעוניות ויצירתיות נפלאה. אחרי שכבר משנות ה 80 העולם החל לקבל את העובדה שגרפיטי יכול להיות אומנות ולא רק פריקת עול נגד הממסד, סימון טריטוריות של כנופיות רחוב ולכלוך קירות בתחנות רכבת. חברות מסחריות, בכל העולם, החלו לנצל את המדיום במגוון צורות וסוף סוף גם בישראל, קסטרו הרימה את הכפפה  והיא משכילה לרתום את אמנות הגרפיטי לקידום עסקיה תוך יישום מבצע ממוקד ומקסים על קירות מוזנחים בנמל יפו, שאפו !!!



מספר אומנים בינלאומיים מגרמניה ויפן חברו לכמה כוחות מקומיים מוכרים בסצנה והם לפני מספר ימים החלו לצבוע בגדול. כיף לטייל בנמל ולראות את האומנים מחליפים חיוכים, כאפות, עצות ובעיקר מפיחים חיים על הקירות אל מול מבטים שנעים בין פליאה, הנאה והשתוממות של העוברים ושבים.



מי שחשב שגרפיטי הוא נחלת חובבי כדורגל ונדליסטים, של חובבי חיות שחושבים ש"בשר זה רצח" לעומת הקרניבורים שחושבים ש"בשר זה טעים רצח" או של שליחי הפוליטיקה שחייבים להטביע את דעותיהם על קירות באישון לילה, מוזמן לראות את האומנים מציירים ביום.
מעניין לראות את התכנון הקפדני של מה שנראה כאילו נשלף מהשרוול, אמנים רוכנים אל מול המחשב הנייד, בוחנים את הסקיצות ואז לוקחים את בקבוקי הספריי הצבעוני ומרססים בגדול. כולי תקווה שאחרי התערוכה לא יהיו אנשי גרפיטי מהזן המזיק שיקלקלו את העבודות הצבעוניות.


במהלך השבוע ועד ה 21 לחודש מתקיימים סיורים שמספרים קצת יותר על האמנות, האמנים ועל היצירות הספציפיות, כדאי להצטרף אל אחד מאלו.


כולי תקווה שקסטרו תדע למנף את הפרויקט על מנת שתוכל לשכפל אותו גם באתרים ובערים נוספות ולכן אספר לכם שיש בנמל במחסן 2 מתחם בו מוכרת קסטרו טי-שרטים עם עבודות גרפיטי במהדורה מוגבלת, במקום מוצגים סרטוני וידאו על הקירות ובהחלט כדאי להיכנס לראות.


אם כבר עשיתם את המאמץ להגיע לנמל אל תחמיצו את הסטודיו של junction במחסן 2, האמנית גורית מגן חיה את הביטוי "הזבל של אחד הוא הזהב של אחר" והופכת שלל ג'אנק לפריטי אמנות שימושית נפלאים. חביות נחתכות והופכות לכורסאות נהדרות, אופני כושר ישנים משמשים כבסיס לשולחן מחשב, שלל מנורות מקומקומים ישנים או מברזים שכבר הרבה שנים לא מעבירים מים.
כל ג'אנק שתוכלו לחשוב עליו מקבל בסטודיו חיים משלו, מזוודות ישנות, דלת של מקרר, תריסי עץ שבורים, גלגל עץ של כבלים, חלקי אופניים, פחי זיתים, טלוויזיות ישנות ועוד ועוד ועוד.




חגיגה נפלאה לחובבי הג'אנק (אני ...), לחובבי עיצוב פנים (גם אני...) ולחובבי אנשים שכן גורית מקסימה וכיף לשוחח איתה. בחיי שלא רציתי לצאת משם.


אתר ג'אנקשיין - http://www.junktion.co.il/